The Single Best Strategy To Use For איחור טיסה

והשנייה, ברמת האנשים: התאמה בדיסיפלינה המקצועית וגם כימיה בין האנשים עצמם.

הצרפתים, ידועים בחשיבות שהם מקנים לארוחות, לאוכל ולשתייה, ולשיחה שנערכת תוך כדי, שמשמשת כאמצעי ללמוד על האדם עצמו, דרך ההתבטאות שלו וקווי המחשבה שמלווים אותו בפעילותו האישית והעסקית. זכורה לי שיחה שאני קיימתי בעבר בעת ארוחה עם אדם בה דנו במערכות החינוך והדגש שניתן למימד ההשכלה בהשוואה בין ישראל, צרפת ובלגיה.

ולסיום כתבה שמציגה פתרון יצירתי לדילמה שיש לנשים יפניות בין מילוי קוד חברתי ותרבותי ולבין הקושי לאכול המבורגר בפה סגור. בתאבון.

• "….מלבד העובדה שאנשי הפיתוח בישראל טובים ואיכותיים, הם גם מגיעים לפתרונות באמצעות אלתור ובאמצעות חשיבה לא שגרתית.

אנו לא יודעים מדוע השגריר שיכל את רגליו בצורה זו, האם הוא עשה זאת בהיסח הדעת, או מחוסר ידיעה לגבי משמעות הנעל באירן.

לכן אולי צריך ללמוד לעומק, לדעת ולהסתכל בבחינה של מדינות, תרבויות וצורות ההתנהגות, את ההיסטוריה, הדת והתרבות של כל עם, כי הם מהווים את הבסיס המרכזי וההכרחי להתנהגות נבונה, מושכלת וזהירה. ובמקביל לבחון את המפגשים הבין-אישיים שיש לנו כישראלים עם אנשים מחו"ל, ולהדגיש בפני כולם את הצורך בסקרנות, בהיכרות לאורך זמן, בסבלנות ובשימוש במיומנויות בין-תרבותיות נוספות, ובעיקר להזכיר ולזכור את מה שאמר ראסל אלוואנגר, מנכ"ל חברת טאואר סמיקונדקטור, בראיון לעיתון דה מרקר, על הישראלי: "כשאתה עולה על הכביש בבוקר בדרך לעבודה, הנהג שבא בסיבוב יכול לחתוך אותך בלי לחשוב פעמיים ולהעיף אותך לתעלה לצד הכביש.

מציגים דילמות בין-תרבותיות, שבוחנות את השפעת תרבות על עסקים, ורעיונות ודרכים להתמודד עימם בעולם העבודה. אשמח לקרוא את תגובתיכם. תודה.

אומנם, לא ידוע לי, על מקרים כ"כ קשים כמו אלו שמתוארים כאן, בארוחות עסקיות, אבל בעצם שתי הדוגמאות ממחישות את האתגר שנוצר בין הכיף וההנאה שיש מאוכל ומארוחות, לבין היכולת שלנו להתאים את עצמינו לסביבה בה אנו חיים, ולמפגש הבין-תרבותי שנוצר בעת מפגש אנושי בינלאומי.

אבל איך אנו מסתדרים עם זאת? הרי בשבילנו יכולת האלתור היא תכונה מאוד מוערכת?

חשיפת הנעל וסוליית הנעל באסלאם כלפי אדם משקפת הבעת זלזול get more info וגורמת להעלבת האדם מולו נחשפת הסוליה. זאת מכיוון שהנעל נחשבת כטמאה.

הסרט 'יחסי אנוש' מתרחש בצרפת בה האוריינטציה כלפי סמכות הינה מאוד גבוהה. קשר בין מנהלים וכפופים הוא קשר היררכי מבחינת הסמכות, רמת הציות, זרימת המידע והיכולת להביע דעה בצורה גלויה ופתוחה בעת ישיבות.

ואם הן כן חושבות על היבטים חברתיים/תרבותיים/היסטוריים, למי הן פונות כדי לעשות מחקר כזה ? האם זה הקהל ממנו נשאבים הדוגמות לדגמים? האם זה קבוצת מבחן של האנשים שילבשו בפועל את הדגמים? הרי שתי הקבוצות יכולות להגיב באופן שונה לחלוטין. איך מבצעים מחקר כזה: קבוצות מיקוד, סקרים, רשתות חברתיות? באיזו דרך תגדל האמינות של התוצאות?

בשלב זה של השיחה התחלתי לצחוק. למה? כי חזרנו לנקודת ההתחלה- חשיבות הארגון. מהצד השני של הקו, הרגשתי שגם רבקה מחייכת.

המאמר פורסם לראשונה באתר של ארגון הרכש והלוגיסטיקה בישראל

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *